האדם המבוגר ניצב עם שחרורו מבית החולים בפני החלטה: מהי הסביבה המתאימה ביותר לחזור אליה?
הבית, או בית מוגן / בית אבות על סוגיו השונים.
כבכל החלטה, המערבת גורמים אנושיים, לא תמיד הדברים ברורים וחד משמעיים.
יחד עם זאת, קיימים כללים וחוקי אצבע שיכולים להנחות ולהקל בקבלת החלטה מושכלת.
ככלל, הבית הוא הסביבה הטבעית, המוכרת והנוחה ביותר לרובינו.
יחד עם זאת, בנקודה מסוימת או בנסיבות מסוימות, הבית אינו מהווה עוד את הסביבה האופטימאלית לקשיש ולמשפחתו הסובבת אותו.
באותה עת, יש לשקול מעבר לבתים מוגנים למיניהם להם משאבים ויכולת לספק לדייריהם איכות חיים משופרת.
יש לתכנן את המעבר מבית החולים מוקדם ככל שניתן. אנו ממליצים לבצע הערכה כוללת של יכולותיו, רצונותיו וצרכיו של הקשיש המאושפז. זאת תוך התייעצות ושיתוף פעולה עם גורמים שונים שטיפלו או מטפלים בו.
יש לבצע סקירה דומה של המשפחה התומכת בקשיש. בירור המשאבים הכלכליים והנפשיים של בני המשפחה ובמיוחד התומך/תומכים עיקריים. כך לדוגמא, יש לברר האם בן שבעצמו הוא מבוגר וחולני, יכול להמשיך ולשאת במעמסה שבטיפול בהורים סיעודיים או תשושי נפש.
יש להבין שגם המטפל הטוב והמסור ביותר לא יכול להוריד מכתפי המטפל העיקרי את הנטל הנפשי והדאגה המתמדת להורים.
בפני המשתחרר מאשפוז בבית חולים או בית שיקומי ניצבות שתי אפשרויות עיקריות כאשר לכל אחת מהן יתרונות וחסרונות.
כאמור, הבית הוא הסביבה הטבעית שאליו יש לשאוף ככל שהדבר ניתן.
מכיוון שלא תמיד ניתן לקבל סביבה רפואית נאותה בבית, החלופות הנאותות הן בית אבות / דיור מוגן שלהן מערכות רפואיות וסיעודיות שיעודן תמיכה ומתן איכות טיפול מרבית ללקוחותיהם הקשישים.
חשוב לדעת שבתים מוגנים למיניהם מספקים דבר יקר ערך נוסף – חברה.
וכך לדוגמא, קשישים עריריים ש"הסתדרו" לחיות בגפם ללא מעש וללא עניין, יכולים להיות מעתה בסביבה עתירת גירויים: פיזיולוגיים, קוגניטיביים, חברתיים וכו'.
מכיוון שההחלטה לעבור מסביבת הבית לבית אבות מערבת רגשות וחששות עמוקים, אנו בברבן ממליצים לתחום את המעבר בזמן. לדוגמא: תקופת ניסיון של שבועיים עד חודש. באם בתום התקופה הניסיון הוא חיובי – ניתן להמשיך. באם לאו תמיד ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
לסיכום, באם נשכיל לתכנן את המעבר מבית החולים, נוכל להבטיח לקשיש ולמשפחתו איכות טיפול ובנוסף גם איכות חיים משופרת.
