בתי אבות - קהלי יעד

בית אבות נתפס בעבר כמקום שאליו באים מחוסר ברירה.

הדוגמא השכיחה ביותר היא קשיש סיעודי הזקוק לעזרה במרבית פעולות היומיום. ניסיונות לטפל באותו קשיש בביתו לא צלחו ובלית כל אפשרות אחרת הוא מטופל בסביבת בית אבות.

דוגמא נוספת היא חולה אלצהיימר שבשלב מסוים של מחלתו מהווה סיכון לעצמו ו/או לסביבתו. אותו חולה נחשב למועמד "ראוי" להתגורר ולקבל את שירותיו של בית אבות.

עם השנים חל גידול באוכלוסיית הקשישים הביקוש והצורך בשירותיו של בית אבות גדלו ועמם גם ההיצע של "סביבות מוגנות" למיניהן, היינו דיור מוגן או בית אבות.

קהלי היעד המאכלסים כיום בית אבות או דיור מוגן הם רחבים ומגוונים יותר. הם כוללים אנשים בטווחי גילאים רחבים ורמות תפקוד שונות. כך למשל נמצא אנשים בני 50, או זוגות בני 70 או 75 עצמאיים ש"סתם" מחפשים סביבה מוגנת להעלות את איכות חייהם. כך גם נמצא אנשים בעליי ליקויי שמיעה המסתייעים במכשירי שמיעה ואשר לא רק אינם חוששים אלא חפצים בחברה, בסביבה פעילה, וקיום אורח חיים טוב יותר.

לסיכום, בית אבות שבעבר היה מזוהה כ"תחנה האחרונה" משרת אוכלוסייה מגוונת, אשר רובה ככולה מעוניינת בשיפור איכות חייה. אותה אוכלוסייה נמצאת בבית אבות מתוך רצונה החופשי ולא רק כתוצאה מהידרדרות פיזית או נפשית קשה.