משה ואיילת ביקשו למצוא בית אבות הולם לאביהם שמעון. אמונים על עריכת סקר שווקים קפדני בחנו ילדיו של שמעון כ-10 בתי אבות מתוך מטרה למצוא את המקום "הטוב ביותר" לאביהם.
משה ואיילת האמינו, כי התנהלותם כצרכנים מלומדים תבטיח בחירת בית אבות שיספק איכות טיפול ואיכות חיים מירביים.
ואכן, בתום סקר השווקים הממושך והממצה, נבחר הבית המוגן המועדף לאביהם. בדיעבד, הוברר, כי במערכת השיקולים הענפה נשמט גורם אחד: תקשורת.
שמעון למרות היותו מוגדר כסיעודי הנזקק לעזרה מלאה ברוב פעילויות היומיום היה צלול וחיוני. לשמעון היה צורך רב בתקשורת ואינטראקציה מילולית, חברתית ותרבותית. משה עלה לפני מספר שנים ודיבר את שפת אמו בלבד – רומנית. למרבה הצער, איש בבית האבות, לא מבין הצוות ואף לא מבין הדיירים דיבר את שפתו של שמעון.
למרות העובדה שלכאורה איכות הטיפול שהוענקה לו הייתה גבוהה ובהתאם למצופה, הרי שאיכות חייו הייתה ירודה למדיי.
בניגוד לשמעון אשר לא היה פעיל דיו בבחירת בית אבות המתאים לצרכיו, לאה ויצחק היו זוג עצמאיים בתפקודם, נולדו בארץ וניהלו אורך חיים נורמטיבי לחלוטין. יום בהיר אחד גילו, כי הילדים עזבו את הקן, הדירה מרובת המדרגות וחסרת המעלית התגלתה כבעייתית ואף מהווה סכנה בטיחותית.
הזוג, עדיין צעיר, הגיע למסקנה כי הגיעה העת לשדרג את איכות חייהם.
לאה ויצחק העדיפו סביבה ירוקה ופסטורלית על פני דיור מוגן רב קומות באיזור עירוני. קרה הדבר שידיד ותיק הפנה את תשומת ליבם, כי חברים שהכירו גרים בדיור מוגן הממוקם בעיר הגדולה. ואכן בביקורם באותו דיור מוגן פגשו את אותם השכנים משכבר הימים ואף מכרים נוספים מסביבת העבודה המשותפת. ה"לחץ החברתי" עשה את שלו ולאה ויצחק בחרו בבית המוגן הממוקם בסביבה העירונית. גורם מסייע נוסף להחלטתם הייתה חוות דעת חיובית שקיבלו ביחס לבית מיועצים ומומחים למינהם המצויים ב"ענייני הדיור המוגן".
לאחר זמן נוכחו בני הזוג, כי היו צריכים לסמוך על האינסטינקט ועל הרצון הטבעי שמלכתחילה העדיף מקום בסביבה סאב-אורבנית. הבית המוגן אמנם סיפק מערכת שירותים ענפה וברמה גבוהה, והסביבה החברתית הייתה מתאימה. יחד עם זאת, לאה ויצחק לא חשו שאכן התערו עם המקום החדש. הסביבה העירונית, האווירה המוסדית, הגודל וההיקף של המקום החדש לא היו לרוחם והם עברו למקום קטן יותר, פחות יומרני ומנוכר לשיטתם, לאה ויצחק סוף סוף הגיעו לבית שבאמת רצו.
הדוגמאות הנ"ל (השמות בדויים) מתארות מקרים לא נדירים המדגישים את העובדה, שלמרות שיש קורלציה בין המושגים איכות טיפול לאיכות חיים – לא תמיד היא חיובית.
במושג איכות טיפול אנו מתכוונים לסך פעולתם של כל המערכות המספקות שירותים ומוצרים לקשיש, ואשר תכליתם – מתן רמה מירבית של סיפוק צרכי הקשיש.
בד"כ אנו מתייחסים למערכת הרפואית, סיעודית, מלונאית והחברתית/תרבותית. כאשר כל אלה מופעלות בהרמוניה, הרי סביר להניח שתושג מטרתן הכוללת. כבכל מערכת, חוזקה ויעילותה תלויים בחולייה החלשה ביותר. כך לדוגמא אם כל המערכות הטיפוליות פועלות למופת, אך מטפל אחד בלבד מחמיץ פניו ללקוחו הקשיש, אינו מנומס אליו ואינו נוהג בו כבוד ודרך ארץ, הרי שמין הסתם איכות חייו של הלקוח הקשיש הם ירודים.
מנסיונינו, איכות טיפול ואיכות חיים (מושגים שהם לכשעצמם אישיים, ערכיים וקשים למדידה) לא בהכרח זהים. בבחירת בית אבות אופטימלי יש מצד אחד לבדוק את המרכיבים של איכות חיים בבית המוגן ואינדיקטורים המעידים על איכותם (כמו שיחות והתרשמות עם אנשי צוות, דוחות משרדי הבריאות והרווחה, משוב מלקוחות בתי אבות וכו'). יחד עם זאת אסור שהחלטה מסוג זה תהיה מבוססת על מחקר אנליטי ופורמלי בלבד. כדי להגביר את הסיכוי שבית אבות או דיור מוגן אכן יממש את שאיפתינו להשגת איכות חיים גבוהה, יש להגדיר סדרי עדיפויות אישיים, להקשיב לאחרים אבל לא לתת לאחרים לנהל ולהכתיב את סדר יומינו, וחשוב מכל להקשיב לתחושות הלב והבטן יחד עם הפעלת שיקול דעת ושכל ישר.
